להבין ריקנות פיסית, רגשית, מנטלית ורוחנית שמובילה לאכילה כפייתית 

להבין ריקנות פיסית, רגשית, מנטלית ורוחנית שמובילה לאכילה כפייתית

להרגיש ריקנות זו חוויה כואבת, בין אם הריקנות היא פיסית, רגשית, מנטאלית או רוחנית.

כשאנחנו מרגישים ריקים, אנחנו חייבים למלא את עצמנו במשהו ואוכל ממלא אותנו ומהווה תחליף זמין.

רגשות של ריקנות מהווים טריגר לאכילת יתר ולפעולות אחרות של פיצוי, נחמה ופינוק, מה שפוגע בכל כוונה טובה שיש לנו לגבי עצמנו.

ככל שהעומק של הריקנות שלנו גדול יותר, כך גדלה יותר התעסקות היתר בתחליף וכך גם ההשלכות על הרווחה ואיכות החיים שלנו.

כשאנחנו מרגישים ריקנות פיסית, אנחנו נפנה לאסטרטגיות התמודדות כמו אכילת יתר, שתיית אלכוהול או התנהגויות מזיקות אחרות.  

כשאנחנו מרגישים ריקנות רגשית, מה שיבוא לידי ביטוי בדיכאון או כעס למשל, אנחנו נחפש לעסוק בכל דבר שיעזור לנו להקטין את תחושת המצוקה וחוסר הנוחות. זה יכול לבוא לידי ביטוי ביצירת סיטואציות קיצוניות בחיינו שיוצרות דרמה ויגרמו לנו להרגיש מלאים וחיים. זה יכול לבוא לידי ביטוי כהתייחסות לאוכל כמשהו מלהיב ומהנה.

ריקנות מנטאלית גורמת לנו להרגיש "פחות מ", לא מיומנים או לא מסוגלים לפתור את הבעיות שלנו. כשזה קורה, אנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים כדי לשכך את ההרגשה הקשה הזאת. אנחנו אולי נתכחש למציאות של הסיטואציה, נהפוך למאוד תלויים באחרים שיפתרו את הבעיות שלנו או שנבצע החלטות מהירות ולא מתאימות.

כשאנחנו מרגישים ריקנות רוחנית, אנחנו מרגישים נטושים ומאוד לבד. אנחנו נפנה לכל דבר שיגרום לנו להרגיש מלאים ומחוברים. אוכל מהווה במקרה הזה נחמה וחבר שתמיד נמצא איתנו.  

כשאנחנו מתעסקים יתר על המידה בניסיון למלא את עצמנו עם אוכל במקום עם מה שאנחנו באמת צריכים, מתפתחים אצלנו רגשות קשים של אשמה ובושה. הרגשות האלו יהפכו מהר מאוד לתחושת ייאוש אלא אם נוכל להישאר ברגע ההווה ולהתמודד איתם. מדוע זה חשוב להישאר בעכשיו? בגלל שרגשות של אשמה ובושה הן תגובות לאירועים או בחירות של העבר והתמקדות בעכשיו משחררת אותנו מהאזיקים של הרגשות המדכאים האלו, מה שמאפשר לנו לרפא את עצמנו.

מדוע אנחנו מרגישים בושה? אין משהו יותר הרסני עבורנו מאשר שאנשים אחרים יגלו שאנחנו מתעסקים בהתנהגויות כמו אכילת יתר כפייתית. אנחנו מרגישים חשופים ועירומים ומלאי בושה ואשמה. ומכיוון שאנחנו מרגישים חסרי כוח על ההתנהגויות הללו, אנחנו מתחילים להתחבא ולהיסגר.

עכשיו לא רק שאנחנו מרגישים את הריקנות שניסינו למלא עם אוכל, לאחר אכילת היתר מתווספים לכך רגשות קשים של בושה ואשמה וכתוצאה מכך האכילה מסלימה והמעגל נמשך.

כיצד יוצאים מהמעגל של ריקנות, רגשות שליליים, פניה לאוכל ורגשות שלילים נוספים?

מתחילים לבדוק מהם הצרכים שיש לנו שלא מסופקים שמובילים אותנו לפנות לאוכל לחפש נחמה, מילוי והנאה. בודקים מה גורם לריקנות הרגשית, מנטאלית, רוחנית ופיסית ונותנים לעצמנו את מה שאנחנו צריכים באמת.